החלטה בתיק ב"ש 4043/05

1.         לפניי בקשת המאשימה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 18.11.04 בדבר שחרורו של המשיב בערובה בתנאי מעצר-בית מוחלט. המאשימה עותרת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים עקב הפרתו את תנאי השחרור בערובה. עוד היא מבקשת לחלט את הערבויות הכספיות שהומצאו על-ידי המשיב עם שחרורו בערובה.

2.         נגד המשיב ושלושה אחרים הוגש ביום 16.11.04 כתב-אישום, שבו הואשמו בעבירת שוד בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן - החוק), בכך שביום 10.11.04 בסמוך לשעה 23:00, ביצעו בגן העצמאות בירושלים שוד אלים, שבמהלכו תקפו באכזריות את המתלונן וגנבו ממנו את כספו. על-פי הנטען בכתב-האישום, נטל המשיב (הנאשם מס' 1) את החלק הדומיננטי באירוע. הוא ניגש ראשון למתלונן, הצמיד להב של מספריים לצווארו, בעט בעוצמה שלוש פעמים במפשעתו, חבט בבטנו והפילו לארץ. כתוצאה מהחבלות שספג, אושפז המתלונן בבית-חולים למשך שלושה ימים, כשהוא סובל מקשיי נשימה ופגיעות פנימיות. באישום השני הואשם המשיב בעבירת איומים - לפי סעיף 192 לחוק, בכך שבמהלך עימות שנערך בינו לבין המתלונן במסגרת החקירה המשטרתית, איים על המתלונן באמרו: "יהיה משפט, אבל אחרי המשפט - אללה כרים".

3.         עם הגשת כתב-האישום עתרה המאשימה, במסגרת תיק ב"ש 7094/04, למעצרם של כל הנאשמים, ובכללם המשיב, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בדיון בבקשה האמורה, שהתקיים ביום 18.11.04, הוסכם בין הצדדים כי הנאשמים ישוחררו בערובה בתנאי "מעצר בית" מלא. המבקשת הסכימה לשחרור, בין השאר, מחמת הצורך בהשלמת חקירה בשאלת זיהויים של הנאשמים על-ידי המתלונן. בהסכמת הצדדים, שוחררו המשיב וחבריו ממעצרם בערבות עצמית וצד שלישי על-סך 5,000 ש"ח, והם חויבו לשהות בבתיהם בכל שעות היממה עד לתום משפטם.

4.         המשיב ושניים מהנאשמים הפרו את תנאי השחרור בערובה, עת נמצאו מחוץ לכותלי בתיהם.

            הנאשם מס' 3, סאלח עבדו, נעצר עד לתום ההליכים ביום 6.12.04 על-ידי כב' השופטת שידלובסקי-אור (ב"ש 7149/04) מחמת הפרת תנאי השחרור בערובה, לאחר שנמצא ביום 2.12.04 מחוץ לביתו וברשותו סם מסוכן.

            הנאשם מס' 4, מאג'ד כרכי, נעצר ביום 19.12.04 עד לתום משפטו על-ידי כב' השופט גל (ב"ש 7186/04), בעקבות תפיסתו שלושה ימים לפני-כן מחוץ לביתו כשהוא מבלה יחד עם חבריו.

5.         השלישי מתוך החבורה שהפר את תנאי השחרור בערובה הוא המשיב - הנאשם מס' 1. הלה נתפס ביום 31.12.04 בשעות הערב, עת ישב עם חברים בסמוך לשער שכם. כאשר נתבקש על-ידי שוטרים להזדהות, ניסה להכשילם, בכך שטען שהוא בן 15 ואין לו תעודת זהות. רק לאחר חיפוש שנערך על גופו זוהה המשיב באמצעות תעודת-הזהות שלו שנמצאה בכיסו. ב"כ המשיב אינו חולק על עובדות אלו. לטענתו, המשיב התפתה לצאת מביתו לחגוג עם חבריו את ליל הסילבסטר, וניסיונו להכשיל את השוטרים בשאלת זיהויו בא כתגובה ספונטנית עת חשש מהשלכות הפרת "מעצר הבית".       

6.         נוכח הפרת תנאי השחרור בערובה, עותרת המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום משפטו ולחילוט הערבויות שהמציא עם השחרור בערובה, וזאת הן בשל הפרת המגבלות שהוטלו עליו, והן מחמת הסיכון הנשקף ממנו לביטחון הציבור.

7.         תחילה נפנה למסגרת הנורמטיבית. סעיף 21(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים),  התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים), קובע כי הפרת תנאי מתנאי השחרור בערובה מקימה עילה למעצר עד לתום ההליכים. עם זאת, גם בעניין עילה זו, כמו יתר עילות המעצר שבסעיף 21(א), מורה סעיף 21(ב) לחוק המעצרים כי לא יינתן צו מעצר אלא אם כן נוכח בית-המשפט שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה ושלא ניתן לנקוט בעניינו של הנאשם חלופת מעצר. על-כן, נדון להלן בראיות לכאורה, בעילת המעצר ובשאלת חלופת המעצר.  

8.         מעיון בחומר החקירה, נחה דעתי כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום. הראיות לכאורה נסמכות על זיהוים של המשיב וחבריו על-ידי המתלונן, עת נעצרו הללו בזירת השוד על-פי הצבעתו.

לאחר השחרור בערובה בוצעה על-ידי המשטרה השלמת חקירה, ובין השאר נגבו שתי הודעות נוספת מהמתלונן. המתלונן הבהיר בחקירתו המשלימה, כי היה לו קשר עין רצוף עם הנאשמים, משלב התקיפה ועד למעצרם על-ידי שוטרים שהוזעקו למקום. גרסתו זו נתמכה בהקלטות שבוצעו על-ידי מוקד המשטרה, אשר הנציחו הן את שיחתו הטלפונית של המתלונן עם המוקד, והן את התקשורת האלחוטית עם השוטרים שיצאו לשטח ועצרו את הנאשמים בזירה על-פי הצבעתו של המתלונן.

9.         בענייננו קמה נגד המשיב עילת המעצר הנטענת לפי סעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים, נוכח הפרת תנאי השחרור בערובה. עילה זו מתווספת לעילות המעצר שעמדו ביסוד הבקשה הראשונה למעצרו עד לתום ההליכים - לפי סעיפים 21(א)(1)(א), 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(4), מחמת החשש מהסיכון הנשקף ממנו לביטחונם של הציבור והמתלונן. חשש זה נלמד מהתעוזה העבריינית שהפגין הלה הן באלימות הקשה שבה נקט כלפי המתלונן במהלך השוד, והן באיום שהשמיע באוזניו בחדר החקירות. 

10.        ומכאן לשאלת חלופת המעצר. ב"כ המשיב ביקש ליתן למרשו הזדמנות נוספת, וטען כי המעידה של יציאתו מהבית לחגוג עם חבריו את חג הסילבסטר, כמו גם תגובתו הספונטנית שנועדה להכשיל את השוטרים, אינן מצדיקות סנקציה דרסטית של מעצר עד לתום ההליכים. על-כן הוא עתר להשארת תנאי השחרור בערובה על כנם, והציע להוסיף להם תנאי מכביד נוסף של התייצבות בתחנת משטרה.

11.        כאמור, הפרת תנאי שחרור בערובה אינה מחייבת את מעצרו של הנאשם עד לתום משפטו, ועל בית-המשפט לבחון האם ניתן להשיג את מטרת החוק בחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. במסגרת זאת יש לבחון את נסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו האישיות של הנאשם ואופי הפרת תנאי השחרור. על בית-המשפט לשקול אם עדיין נשמרת מידה של אמון בנאשם, המצדיקה לתת לו הזדמנות נוספת. (ראו: בש"פ 3200/00 זנו נ' מדינת ישראל, דינים-עליון, כרך נז, 990; ב"ש (י-ם) 7149/04 מדינת ישראל נ' סאלח עבידו, לעיל). 

12.        נוכח נסיבות ביצוע העבירה ונסיבות הפרת תנאי השחרור בערובה, סבורני כי אין מקום לנקוט חלופת מעצר כלשהי בעניינו של המשיב. חלופת מעצר מותנית במתן אמון בנאשם שיקיים אחר תנאי השחרור בערובה. המשיב אינו ראוי עוד לאמון שכזה, שכן הפר באופן בוטה את תנאי השחרור בערובה. למשיב תעוזה עבריינית, אשר הופגנה על-ידו הן במהלך השוד האלים והאכזרי, הן באיומים שהשמיע כלפי המתלונן בחדר החקירות, הן בהפרת צו בית-המשפט שחייב אותו להימצא בביתו והן בניסיונו להכשיל את השוטרים בשאלת זיהויו.  בהתנהגותו מעת ביצוע השוד ועד הלום, הוכיח הלה כי מורא החוק, גורמי אכיפת החוק ובתי-המשפט - הוא ממנו והלאה, ועל כן אין ליתן בו אמון פעם נוספת ואין מנוס מלהורות על מעצרו עד לסיום משפטו.

13.        על יסוד האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 461/04.

            החלטתי שלא להורות על חילוט הערבויות, וזאת נוכח ההחלטה לעצור את המשיב עד לתום משפטו, ובהתחשב בכך שלא חולטו ערבויותיהם של שני שותפיו שנעצרו כמותו עד לסיום משפטם בגין הפרה דומה של תנאי השחרור בערובה.

            ניתנה היום, ו' בשבט התשס"ה, 16.1.05, בנוכחות ב"כ המבקשת, הסניגור והמשיב.